דיוקן הטטררכים, הוא קבוצה פיסולית של ארבעת השליטים הרומיים שנעשתה בסביבות שנת 300, עשויה פורפיר. מאז ימי הביניים הקבוצה הוצמדה לפינה הדרום –מערבית בחזית של בזיליקת סן מרקו בונציה, לא רחוק מהכניסה הישנה לארמון הדוג'ים, המכונה פורטה דלה קרטה Porta della Carta.

הקבוצה היתה במקור חלק מעיטורי הכניסה לכיכר הציבורית בקונסטנטינופול שנקראה פילדלפיון Philadelphion (ביוונית "אתר אהבת האחים"), אשר קיבלה את שמה על פי קבוצה פיסולית דומה שתארה את קונסטנטין ושלושת בניו. אך בכיכר סן מרקו בונציה, למרות מיקומה, לרוב עוברים על פניה, מבלי להתעכב , לא מודעים אולי למה שהיא מסמלת. וכן, זהו עוד אחד מן האוצרות שהובאו ממרחקים לכאן כשלל מלחמה , והונח כאן תלוש מהקשרו המקורי. ואולי, המיקום התלוש כן מכוון, כדי להפגין את עליונותה של הרפובלקיה הוונציאנית, על פני אויביה.

1

 

הונציאנים כינו אותם MoriI – המאורים, ויש הגורסים ששמו אותם כאן לזכר הנסיון הלא מוצלח של ארבעת סרצנים לשדוד את בית האוצר של בזיליקת סן מרקו. מתחת לקבוצה, יש פתגם ונציאני עתיק "האדם יכול לעשות ולהתבונן במה שהוא חפץ, אבל אל לו לשכח את התוצאות לכך".

מי היו הטטררכים? היו אלה ארבעה שליטים (טטרה tetra ביוונית= ארבע) שחילקו ביניהם את ניהול האימפריה הרומית בו זמנית. את הנוסחה הגה הקיסר דיוקלטיאן אחרי 293 לספירה, מתוך מגמה לשפר את השליטה באימפריה העצומה. לפי נוסחה זו, האימפריה נחלקה לשני חצאים, מערבי ומזרחי, בכל אחד מחלקיה שלט שליט בכיר אחד שקיבל את התואר אוגוסטוס , מגובה בסגן בעל תואר קיסר. דיוקלטיאן הכריז על עצמו כאוגוסטוס על החלק המזרחי ושלט על איטליה, בעוד מקסימיאן נבחר כאוגוסטוס של המערב. דיואלקטיאן בחר כקיסר שלו בגלריוס והציב אותו באיליריקום, בעוד מקסימיאן בחר ביוליוס קונסטנטיוס, אביו של קונסטנטוין הגדול, בתור הקיסר שלו והשליט של גאליה. לאחר שדיוקלטיאן וסגנו מקסימיאן פרשו בשנת 305, נתגלעו מריבות פנימיות בין הארבעה שהחלישו אותם מאוד . מערך השלטוני הזה הפסיק להתקיים למעשה בשנת 313 לספירה , כשקונסטנטין, שהיה האוגוסטוס בחלק המערבי, ניצח את מקסנטיוס בקרב על הגשר המולבי והכריז על עצמו שליט יחיד על האימפריה הרומית כולה.

דיוקן ארבעת הטטררכים בא להמחיש את התפיסה שמאחורי נוסחה שלטונית זו, ולא להציג דיוקן ריאליסטי שלהם. להיפך, כל הארבעה נראים זהים, אין תווי פנים אישיים, פרט אולי לשניים שפניהם עטורי זקן, שהם האוגוסטי Augusti הבכירים והמבוגרים יותר. הקבוצה מחולקת לשני זוגות, כל זוג מחבק איש את רעהו, ומבטא את רעיון האחדות והאחידות ונותן הרגשה של יציבות. מאידך, יש לשים לב, שביד השניה הלא מחבקת, אוחזים בידית החרב, מוכנים לנעוץ אותה בכל רגע בעמיתו לשלטון. הם נראים גוציים וכאילו נתלים זה בזה. בחירת החומר ממנו עשויה הקבוצה , לא מקרית . זהו הפורפיר, אבן סלע עמיד בפני פגעי הזמן. בנוסף, הפורפיר היה נדיר וקשה להשגה, והובא רק ממקור אחד אשר במצרים, המחצבה ב"מונס פורפיריטיס" (Mons Porphyritis – הר הפורפיר), כיום ג'באל אבו דוקן, במדבר המזרחי של מצרים. הן צבעו הארגמני (פורפיר ביוונית מציין את צבע הארגמן) המתקשר תמיד למלוכה ושלטון , והן היותו נדיר ויקר, הפך את שימושו מוגבל לדמויות וחפצים הקשורים בשליטיה של האימפריה האדירה.

סגנון הדמויות שנראות גושיות וחסרות חיים, משקף את המשבר של המאה ה-3 והתרחקות מן האידאלים של הפיסול הקלאסי והשפעה הולכת וגוברת של סגנון האמנות מן המזרח. הפסלים שבמקור עיטרו כאמור את עמודי שער הכניסה לכיכר הפידלפיון בקונסטנופול, נלקחו כשלל ע"י הצלבנים במהלך מסע הצלב הרביעי ב-1204 והובאו לונציה. בשנות השישים של המאה הקודמת, ארכיאולוגים באיסטנבול גילו את החלק החסר מרגלו של אחד מן הארבעה, שהחלק נמצא במוזיאון הארכיאולוגי של איסטנבול. זה השלים את הפאזל ואישש את מקורם של הארבעה בקונסטנטינופול/איסטנבול.

 

3

הפסל עורר פולמוסים בנוגע לזהות ארבע הדמויות, פולמוסים שהחלו כבר במהלך המאה ה-19 . רוב החוקרים הסכימו כי אלה השליטים של הטטרככיה הראשונה שנוצרה ב-293 לספירה. אך במאה ה-20 שוב החלו לבדוק את הנושא, ואחת המסקנות היתה שאולי מדובר בטטררכיה האחרונה דווקא, של קונסטנטין הגדול ושלושת בניו.

סגנונית כאמור, הקבוצה הפיסלוית משקפת את התמורות שחלו בפיסול ובאמנות בכלל של המאה ה-3. הפשטת הצורות, השטחת הדמויות , העיניים העגולות הפעורות לרווחה, בוהות אל מעבר למציאות היום יום, כל אלה מאפיינים של הפיסול הרומי המאוחר, בתקופת המעבר והשבר בלשהי העת העתיקה. הדגש עתה הוא על משמעויות סימבוליות ולא על תיאור ראליסטי של דמות האדם (יש לזכור זאת כאשר דנים גם בקשת קונסטנטין ). ואין זה משום שכל האמנים כולם שכחו פתאום את מלאכתם ולא ידעו עוד לפסל כמו קודם, אלא שרוח התקופה שונה והיא משתקפת היטב ביצירות האמנות. המסר הסימבולי הוא שהופך להיות חשוב יותר מהרמוניה צורנית או ריאליזם ביצירה אמנותית. וכך, בחיבוק המונוליטי של ארבע הדמויות הכמעט זהות, המסר הוא אחדות. לכן, גם אין תווי פנים אישיים לכל דמות ודמות כאן, כדי לא ליצור איפייון של מישהו אחד – אלא להראות את היותם שווים , מאוחדים, תלויים אלה באלה, תנאי להצלחת שלטונם.

4

אין כאן צורך ועניין בדיוק אנטומי ופרופורציות נכונות, כי המיקוד הוא על המשמעות ולא על הצורה. לבוש הדמויות אופייני לתקופה, כולל הכובעים הגליליים השטוחים המכונים כובעים פאנוניים . הכובע הפאנוני Pilleus Pannonicus , היה כומתה של אנשי צבא וחלק ממדיהם בתקופה זו. אלה נעשו בעור וצמר כבשים. יש לשים לב לנקב במרכז שנותר חלול, אבל נועד כנראה במקור לשיבוץ אבן יקרה או קישוט מתכת או סמל אחר כלשהו. ואולי, חללים אלה מעידים על שינוי מאוחר שמטרתו לא ידועה.

דוגמאות נוספות לחיילים רומיים שחובשים את הכובע הפאנוני, מוצאים בתבליט מקשת קונסטנטין ברומא מ- 315 לערך. התבליט מציג את צבאו של קונסטנטין עוזב את מילנו לכיוון וורונה. כל החיילים כאן ללא יוצא מן הכלל, חובשים את הכובע כחלק ממדיהם.וגם הסגנון, ההפשטה, הסכמטיזציה, וויתור על ריאליזם לטובת העברת מסר, כל אותם מאפיינים של אמנות רומית מאוחרת, מופיעים גם כאן , בקשת קונסטנטין.

 

5

תבליט מתוך קשת הניצחון של קונסטנטין, רומא, 315 לערך

גם פסיפסי הרצפה בוילה האימפריאלית בפיאצה ארמרינה משנת 300 לספירה לערך, מספקים מידע רב וחשוב אודות סגנון הלבוש של התקופה.

 

7

פסיפס הציד הגדול בוילה האימפריאלית בפיאצה ארמרינה, סיציליה, עם דיוקנו של מקסימיאן ( או אולי קונסטנטינוס הראשון כלורוס) חובש כובע פנוני

יש מספר תיאוריות באשר לבעלי הוילה, לזהות מזמיני הפסיפסים ועל הקשר שבין הפסיפסים לבעלי הבית. חלק מתיאוריות אלה מצביעות על הקיסר מקסימיאן ששלט ב- 305.

אחרות מדברות על אזרח רומאי עשיר מופלג אשר עסק במסחר המשגשג של בעלי החיים שהובאו מאפריקה למשחקי הזירה האכזריים והפופולריים. כשבעים דמויות בפסיפסים אלה מוצגות כשהן עסוקות בציד או פעילות אחרת סביב ציד והעברת בעלי חיים למשחקי הגלדיאטורים.

לפי אחת העדויות של התקופה, דומה כי כובע הפילאוס הראשון בקרב הקיסרים, הופיע עם הקיסר קארינוס (283-5 לספירה) שנועד להסתיר את ראשו הקירח מפני השגרירים הסאסאנים". הכובע זכה לתפוצה מהירה בגלל המעמד הגבוה לו זכו יחדות הפרשים הדלמטים Equites Dalmatae שאימצו אותו כחלק מתלבושתם, ואחרים שרצו להידמות ליחידות המובחרות, אימצו אותו.

8

 

פלא שגם גברות ראשונות, כמו ג'קי קנדי-אונסיס והנסיכה קייט היא הדוכסית מקימבריג' , במרחק של כמעט אלפיים שנה, נכבשו בקסמו של הכובע השטוח והאלגנטי שעיטר פעם את ראשי הקיסרים?

9download film Beautiful Accident 2017

10

0 הערות