דרקולה DRACULA

דרקולה Dracula
דמות זו הפכה להשראת כותבים ובמאים רבים בעולם, ואפילו השפיע על אמונתם של אנשים רבים ביחס לערפדי-אדם, החיים חיי לילה וניזונים מדמם של בני אדם.
דרקולה בספרות
דרקולה הוא רומן אימה מאת הסופר האירי "בראם סטוקר", שכתב את הספר בהשראת דמותו של הנסיך האכזר, שנהג לשפד אנשים על מוטות עץ ולהציג לראווה את גופותיהם
הספר הוא על הרוזן ולאד דרקולה המגיע מטרנסילבניה לאנגליה.
בסיפור המקורי דרקולה נהפף לערפד, שניזון מדם של בני אדם. ולמה?
דרקולה יצאה למסע צלב בשירות הכנסייה, ובזמן שהותו במרחקים אשתו נרצחה באכזריות. דרקולה ראה במות אהובתו בגידה של אלוהים בו והאשים את הכנסייה בדברים הרעים שקראו לו. כנקמה הוא נהיה אכזרי וצמה דם ובשל כך הוענש בחיי נצח מקוללים באפילה בהם הוא נידון להיות מפלצת החיה בלילה וניזונה מדמם של בני אדם ובמשך היום הוא מת.
דרקולה, אמת או אגדה
ולאד צפש הוא דרקולה שליט וולאכיה (רומניה של ימי הביניים) קבע כי כל מי שעבר עבירה ישופד למוות במקומות מרכזיים.
היסטורית השושלת המשפחתית של דרקולה האכזר:
הסבא-מירציאה הזקן, שליט וולכיה, ניצח בקרבות רבים נגד העותומנים.
האבא של "דרקולה " ובנו של מירצ'אה הזקן- ושמו ולאד, בעל הכינוי "דרקול" (ברומנית השטן או הדרקון בלטינית) היה המושל הצבאי של טרנסילבניה וחבר ב"מסדר הדרקון" מסדר דתי אשר החברים בו ערכו מסעות צלב נגד העותומנים ושמרו על הדת הנוצרית. הוא קיבל את שם הכבוד "דרקול" מאבירי המסדר כהוקרה על מלחמותיו נגד העותומנים, התחתן והביא לעולם שלושה ילדים.
התמנה למושל טרנסילבניה על ידי קיסר הונגריה "סיגימוד" שאצלו גדל (היה נהוג שבניהם של שליטים גדלים בבית המלוכה שהיא בת ברית לשליט או למלך) . וולאד דרקול לא הסתפק בתואר מושל והשתוקק לשבת על כס המלכות. מיד עם מות הקיסר ההונגרי חתם הסכם שיתוף פעולה עם תורכיה נגד הונגריה. התורכים רצו לעבור באזור שהיה תחת שלטונו של ולאד השני ולכבוש מידי ההונגרים את טרנסילבניה. בשנת 1444, בכדי להוכיח את נאמנותו, השאיר ולאד השני שניים משלושת בניו בשבי תורכיה כערבות ליחסים בטוחים בין המדינות. אצילי טרגובישטה (בירת וולאכיה דאז) הלשינו על וולאד להונגרים, אז יוצאת הונגריה למלחמה נגד ולאד ובקרב הזה הוא נהרג.
האצילים של טירגובישטה, האליטה השלטת ברומניה, סייע להונגרים, תפסו את בנו של ולאד (השלישי שנותר עם אביו), עינו וקברו אותו בעודו בחיים.בסופו של דבר הצבא התורכי הובס.
וולאד השני "דרקולה" בנו של ולאד דרקול, נולד בשנת 1431 במצודת סיגישוארה. קיבל את השם דרקולה שמשמעותו "הבן של דרקול", לאחר מכן רכש את השם "המשפד" עוד בימי חייו.
בשבי העותמאנים ולאד נכלא בצינוק, הוכה פעמים רבות והיה עד למעשי עינויים רבים ושיטות ענישה אותם אימץ מאוחר יותר ועיצבו את אופיו האכזרי.
בגיל 17 בעת שחרורו מהשבי, ולאד צפש נעזר בתורכים והפך לשליט וולאכיה. (הצעיר ביותר בכל הזמנים). הוא נוקם באצילי טרגובישטה על רצח אביו ואחיו. אסר את כל המשפחות שלהם, שיפד את המבוגרים ואת הצעירים הצעיד 140 ק"מ להרי פגרש לבנות לו מצודה (מצודת פויאנרי) . עד תום בניית המצודה כולם מתו מרעב ותשישות.
בגלל הסגנון הענישה האכזרי ומלא הפחד שהטיל על אויביו וכל מי שעבר עבירה, קיבל דרקולה את השם "צפש" (המשפד) עוד בימי חייו. הוא היה מוציא להורג את קורבנותיו בצורה אכזרית. שיפוד עץ היה ננעץ מישבנו של הקורבן, עד שחדר לאורך גופו. המשופדים סבלו במשך שעות עד שנפחה נשמתם. ולאד צפש לא בחל בשום אמצעי והטיל עונשים כגון: הרתחת גוף, פשיטת עור, חנק, תלייה, עריפת ראשים, צליה, מסמרים, דקירות, כריתת אברים ועוד.
בשנת 1462 ולאד צפש יצא נגד התורכים וזכה בנצחונות גדולים. הסולטן התורכי כעס ושלח צבא גדול לאזור. בתגובה ולאד הרעיל את בארות המים ושרף כפרים בממלכתו כדי לעצור את הסולטן וצבאו. כשהגיע הסולטן לאזור הזדעזע כשראה 20.000 חיילים תורכים משופדים על מקלות. הסולטן נסוג, ואת המערכה המשיך אחיו של וולאד דרקולה, ראדו "היפה" שכאמור
שנייהם נמסרו לשבי התורכי לאחר הסכם שיתוף פעולה עם אביהם. ולאד צפש איחל את גורלו בעוד שאחיו ראדו שהתאסלם והתיידד מאוד עם הסולטן (מספרים שהיה שפחת מין של הסולטן).
הצבא של ולאד צפש עיקב את התורכים והוא נמלט דרך מנהרה סודית במבצר מעבר להרי הקרפטים אל תוך טרנסילבניה. הגיע להונדוארה בציפיה שהמלך קורוין יגן עליו לאחר והבטיח לשתף פעולה במלחמה נגד התורכים, אך המלך לא בטח בו וכלא את ולאד למשך 13 שנה בתוך צינוק לח וחשוך. בזמן שהותו במתקן הכליאה המשיך וולאד לעשות את שחיבב. היה תופס עכברושים, מקקים וכל מה שזז ומשפד אותם.
לאחר שיחרורו, בעזרת בן דודו "סטפאן הגדול" שליט מולדובה, מינה וולאד עצמו למלך והחל מתקופה זו אכזריותו נודע בכל רחבי אירופה.
הוא מת כתוצאה מהתנקשות בחייו בשנת 1476 ומקום קבורתו לא נודע. יש הטוענים שהוא נקבר במנזר סנגוב, סמוך לבוקרשט.
ולאד צפש, "המשפד" היה משוכנע כי מנהיג חזק צריך תכונות מיוחדות שיסייעו לו להשליט סדר. הוא כתב: " כאשר אדם חזק ובעל שליטה, הוא יכול להביא שלום בכל דרך שיחפוץ בה, אולם כאשר הוא חלש, מישהו חזק יותר יכניע אותו ברחמיו ".
סיפורי זוועה:
מספרים שעל אף אכזריותו, וולאד צפש רדף צדק ואף ישנם כאלו הטוענים שרק אחד כמוהו יוכל להשליט סדר.
מסופר שאנשים פחדו ממנו כל כך עד שעל פי באר מים בכיכר העיר, וולאד הניח ספל מלא במטבעות זהב. אנשים ויתרו על שתיית מי הבאר רק מהחשש להתקרב אליה פן יעוררו חשד שאולי בכוונתם לגנוב.
מספרים שלוולאד היה תחביב מיוחד במינו. בעת ששיפדו אנשים בככר העיר, היה יושב לו וסועד בתאבון את ארוחותיו בזמן שצופה על המסכנים שגוססים על השיפוד
וולא תעב גנבים, שתיינים ובטלנים, היה כורת להם איברים ומשפד אותם. יום אחד לפני חג הפסחה, הורא וולאד לאנשיו לעבור בעיר ולהודיע לכל אלו שהם מוזמנים לסעודת חג כיד המלך… המוני בטלנים, קבצנים, ושתיינים נהרו אל תוך הבית הגדול. אכן, הוגשה להם סעודת מלכים, והיין נשפך כנהר. תוך כדי החגיגה, הדלתות והחלונות נסגרו והבית הוצט על כל סועדיו. זו בהחלט הייתה "הסעודה האחרונה".
וולאד לא מחל גם על היהודים, בכדי לעלות לשלטון קיבל הלוואות מהיהודים וכאשר הגיע זמן הפירעון העדיף לרצוח אותם. בשיטת הרעף ראשו או כינוס במבנה ששרף על יושביו.
וולאד לא רצה לשלם לעותמנים מיסים. הסולטן שלח 3 שליחים לבדוק מה קורה עם התשלום. הגיעו לארמון, וולאד זעם על שלא הורידו לפניו את הטרבוש. קרה לשומריו והורא לקבע את התרבוש לראשם בעזרת מסמרים. וכך שלח אותם חזרה לסולטן פצועים ומדממים ובידיים ריקות.
ולאד הוציא להורג בין שבעים למאה אלף איש. אכזריותו יצרה סביבו סיפורים ואגדות רבים, ביניהם אגדת הערפד, מיתוס שיצר הסופר בראם סטוקר. בעקבות המיתוס נוצרו סרטי אימה רבים.

0 הערות