מוזיאון קפודימונטה (Museo Nazionale di Capodimonte)

המוזיאון ממוקם בארמון Reale di Capodimonte היושב בתוך פארק על גבעה המשקיפה על נפולי ומכיל את אחד האוספים הטובים של איטליה בעיקר בציור. כאשר צ'ארלס השלישי ירש את אוסף פארנזה הנרחב בשנת 1735, הוא העביר אותו לנפולי לארמון שתוכנן במקור להיות בית המלוכה מ 1759 ועד 1806 הארמון היה בית מגורים שחדריו מרוהטים ואז הפך למוזיאון,  לאחר איחוד איטליה (1861) Palazzo Reale di Capodimonte עבר למלך האיטלקי מבית סבוי, שנתן את הארמון לנפולי כדי שיהפוך  למוזיאון לאומי. המוזיאון נפתח לקהל ב 1957 כשבקומת הקרקע תערוכות מתחלפות, בקומה הראשונה והשניה  גלריית פארנזה שבה יצירות מהמאות 13-18 של כמה מהאמנים האיטלקים הטובים ביותר –טיצאן ( (Tiziano, רפאל סנצ'יו, מזאצ'ו, בוטיצ'לי, פרוג'ינו, לוקה סיניורלי, בוטיצ'לי, קורג'יו (Correggio), ג'ובאני בליני, מאנטניה,פרמיג'יאנו( Parmigianino), גואידו רני, קאראווג'ו ועוד, וכן מספר אמנים מאסכולה הפלמית, ויש את אוסף ורג'ה המכיל כלי אמייל, קרמיקה ושנהב. ישנה גלריית הפורצלן שבה כלי חרסינה ופורצלן , צלחות וחפצים שהיו שייכים למלכי נפולי. ישנה גלריה המוקדשת ל" ציור בנאפולי מ-13 למאה ה -19 "תופסת את הקומה השלישית, ומספקת סקירה ייחודית של אמנים שעבדו בנאפולי. היא כוללת יצירות מאת סודומה, ואזארי, טיציאן, קאראווג'יו, ולוקה ג'ורדנו, אוסף האמנות העכשווית משתרע מהקומה השלישית לקומה הרביעית, עם יצירות של אלברטו בורים, Kounellis Jannis, אנדי וורהול, ואנזו Cucchi, בין יתר. בקומה הרביעית וגם ניתן למצוא אוסף צילומים וגלרית dell'Ottocento מתמקד בציירים של המאה ה -19 .ברצוני להתעכב על שתי יצירות מענינות במוזיאון, הראשונה   ה"הלקאה" של קאראווג'ו.  1607-1608
קראווג'יו (1571- 1610)( caravaggio )צייר איטלקי בארוקי בעל מזג סוער, רוצח שברח מרומא לנפולי, אלים, רדיקל בציור, ימיו הקצרים סוערים ובעלי מוניטין. הוא מתאר את הלקאתו של ישו, נושא שהיה נפוץ בין האמנים כחלק מתיאור חייו של ישו, קרואג'יו נותן פרשנות אישית, מתאר את הציור בריאליזם בלתי מתפשר, תוך יצירת תאורה דרמתית והיבט אנושי לכאביו וסבלו של ישו, מקרב את דמותו לצופה, גופו כמעט צונח על הצופה, שני אנשים אוחזים בישו, השמאלי אוחז בישו בשערותיו והימני קושר את ידיו מאחורי גבו ובועט בו עם רגלו. וגבר נוסף כורע ברך מקדימה  מכין את השוט להצלפה. הצופה נלכד באימה צופה בדרמה ובמתח הקיימים ביצירה, מערכות של אור וחושך מעצימים את הדרמה, נגיעות אור בגופו הלבן של ישו ובבד המסתיר את עירומו, רקע כהה מאדיר את הדרמה ומוציא את הדמויות מחוץ לתמונה.
1

 

היצירה השנייה של ארטמיזיה ג'נטילסקי Artemisia Gentileschi ; ‏1593 – 1653     udith Beheading Holofernes by Artemisia Gentileschi. c. 1612-1613  שהייתה ציירת בתקופת הבארוק. עריפת ראשו של הולפרנס על ידי יהודית זו סצינה דרמתית קשה ואכזרית ואף עקובה מדם. שצוירה ב 1620. יהודית מפתה את הולפרנס והשקתה אותו ביין כדי לגרום לו להשתכר היות וצבאו האשורי שם במצור את עירה. לאחר שהתעלף ערפה את ראשו והבריחה את ראשו . סיפור אלגורי על נצחון היהודים על הפגאנים. יצירתה הושפעה רבות מיצירותיו של קראווג'יו בן תקופתה. את האלימות רוויה בדם מוציאה ארתמיזיה בציור מאחר והיא עברה אונס בצעירותה על ידי מורה הציור שלה , ונעשה משפט בו לא זכתה ארתמיזיה למשפט הוגן . ציוריה האלימים והדרמתיים הם תוצאה ישירה לחייה. באופ ןריאליסטי היא מציגה את הרגע הדרמתי הו יהודית מול עיני הצופה כורתת את ראשו של הולפרנס ולעזרתה מגיעה השפחה שלה,הדם ניגר על הסדין הלבן. מערכת של הצללה יוצרת דרמה ביצירה, אלכסונים חריפים של הדמויות, מחוות ידים והבעות פנים.  

2

יצירה נוספת של קארווג'יו בנפולי נמצאת בכנסיה קטנה הנמצאת בעיר העתיקה של נפולי "פיו מונטה דלה-מיסריקורדיה" (Pio Monte Della Misericordia). הנמצאת ברח' ויה טריבונלה 3 ,ואשר נבנתה ב 1601 ככנסייה ובית חולים בצמוד אליה , שם תלויה יצירה נוספת של האמן הבארוקי קראווג'יו או בשמו המלא  מיכאלאנג'לו מריזי דָה-קרווג'ו, מחשובי הציירים האיטלקים במאה ה-17. הציור  "החסד הרומי" (Carita Romana) הינו ציור גדול ממדים, המתאר את שבעת מעשי החסד כפי שנתפסו בעיני הרומאים: האכלת הרעב, השקיית הצמא, הלבשת עירומים, ביקור חולים, הכנסת אורחים , ביקור האסיר,  קבורת המת.   בצד ימין של היצירה נראת אישה החולצת שד לאדם זקן הנמצא מאחורי הסורגים. זהו הסיפור הרומי העממי, על אישה צעירה שאביה נידון למאסר ולמוות ברעב והיא מרחמת עליו, מגיעה לבית הסוהר ומניקה את אביה ובכך מצילה את חייו. תיאור של אשה מניקה גבר זקן מופיעה באמנות כציטוט למקור רומי משנת 30 לספירה של ולריוס מקסימוס "Facta et dicta memorabilia" המתאר את פרו( Pero ) המניקה את אביה קימון( Cimon) שנענש ונכלא ונידון למות ברעב. מסירותה של הבת לאביה ב"חסד הרומי"  הפך לאחד מנושאי הציור מימי הביניים והלאה . הנושא מופיע בציור המזבח של קראווג'יו שהינו מהפכן ונועז מבחינת הצגת הנושא כאשר החליט להתרכז יותר בגופניות של הדמויות ולא ברוחניות הדתית שלהם וכן יותר בחושניות שלהם ופחות במעשי החסד מבלי להחסיר את חמלתו לכל אדם . מעל לסצנה מרחפת מאריה הקדושה אוחזת את יש והתינוק בזרועותיה כשהוא מייצג את כל החסד העולמי.

3

האמן מתאר את שבעת מעשי החסד שעברו מהקודקס הרומי לקודס הנוצרי, (האכלת הרעב, השקיית הצמא, הכנסת אורחים, הלבשת העירום, ביקור חולים ואסירים והבאה לקבורה את המת). ובוחר להציג את האכלת הרעב וביקור האסיר ביחד בעזרת האשה המניקה שכבר הגיעה לבית הכלא ועושה שתי פעולות חסד, היונק מוצג כראש של איש זקן נראה יותר חמדני מזקוק להנקה, הוא תוקע את ראשו מבעד לסורגים כדי להגיע לשתות את חלב האשה. לידה ניצב גבר שתפקידו לקבור את המת ונראה סוחב מבין הסורגים גוויה עטופה בבד. בציור למטה יושב קבצן כמעט עירום המקבל בגד לכיסוי מערומיו מסן מרטין שתפקידו היה "הלבשת העירום"  לידו עומד סן ג'ימס מדבר עם בעל הפונדק לגבי האכלה " האכלת הרעב"  ולידו שמשון השותה ומרווה את צמאונו "השקית הצמא" ולידם עומד נער צעיר שכנראה מסמל את "ביקור החולה".  קרוואג'יו משתמש במערכת של הצללה אור וחושך "קיארוסקורו" ליצירת דרמה ותיאטרליות, הדמויות ארציות למרות שהן בציור דתי, האמן יוצר אלכסונים בקומפוזיציה כדי ליצור דרמה, האמן יצר קומפוזיציה בתנועה  בחלק העליון מתנפנף לו בד, בחלק התחתון ריבוי דמויות בפוזות שונות היוצרות תיאטרליות של התמונה.

 

 

0 הערות