לכבוד האולימפיאדה הנערכת בימים אלו בעיר ריו דה ז'נאירו, מקדישה את הפוסט שלי לסמלה המובהק של העיר ושל המדינה כולה. זהו כמובן הפסל שמקבל את פני המגיעים לריו, פסלו הענק של "ישו הגואל" (Cristo Redentor בפורטוגזית). דומה כאילו הפסל המרשים צמח יחד עם הר הקורקובדו ונמצא שם מאז ומתמיד. אך למעשה, זו תוספת יחסית חדשה לנוף העיר והוא מהווה דוגמה מעניינת לשיתוף פעולה בינלאומי, פחות מוכרת.

הפסל מתנשא לגובה של 38 מטר – (כולל הכן בגובה 8 מטר), שוקל 1145 טון וממוקם בפסגת הר הקורקובדו ברום של 700 מטר. גובהו של הראש לבדו הוא 3.75 מטר ומוטת הידיים הפשוטות לצדדים היא 28 מטר. הפסל נוצר בסגנון האר דקו (Art Deco) והוא הגדול מסוגו בעולם, ע"י הפסל הצרפתי ממוצא פולני פול לנדובסקי. התכנון ההנדסי הוא של המהנדס הברזילאי היטור דה סילבה קושטה, בשיתוף עם המהנדס הצרפתי אלבר קאקו. מבולבלים ? מצוין, כי זה לא הכל. את פניו של ישו, פיסל אמן רומני בשם גיאורגה לאונידה.

הפסל, שהקמתו ארכה תשע שנים (1922-1931 ), עשוי בטון מזוין ואבן סבון (סלע קשיח במיוחד), ממוקם בתוך הפארק הלאומי בשם יער הטיז'וקה, הנחשב ליער העירוני הגדול בעולם, וצופה לעיר ריו. עלות הפרויקט במונחים של היום כ- $3,300,000 . הפסל , סמל לאמונה הנוצרית של תושבי העיר , הפך סימן ההיכר של העיר ריו וביולי 2007 נכלל ברשימת שבעת פלאי העולם החדשים . ב-2003 הותקנו מעליות ומדרגות נעות המאפשרות גישה נוחה אל רום ההר ואל הפסל אדיר המימדים.

רעיון הקמת הפסל הועלה ע"י הכומר פדרו מריה בוס באמצע המאה ה-19, אשר ביקש להציב מונומנט בעל צביון נוצרי לכבודה של הנסיכה איזבל, בתו של הקיסר פדרו השני , אך הפרויקט לא צלח. ב-1889 ברזיל הפכה לרפובליקה, עם הפרדה ברורה בין דת ולמדינה, וכל הרעיון נגנז.

ואז ב- 1920 הועלה שוב הרעיון להקמת פסל גדול מימדים על רום ההר ע"י החוגים הקתוליים בעיר. הפעילים בקבוצה זו יזמו ארוע בשם Semana do Monumento (שבוע המונומנט) כדי לגייס כספים וחתימות לבניית הפסל. המניע לפרויקט היה תחושת המארגנים של ריק דתי ורוחני ששלט בחברה של התקופה. התרומות הגיעו בעיקר מצד מאמינים קתולים ברחבי ברזיל. הועלו הצעות שונות לעיצוב הפסל של ישו על הצלב או ישו מחזיק בגלובוס של העולם , אך נבחרה ההצעה של ישו בידיים פשוטות לצדדים, המזכירות כמובן את רעיון הצליבה אך מהווה גם סמל לשלום ולחיבוק הרחב של כל המאמינים לחיק הגואל. זרועו הימנית פונה אל דרומה של ריו , ואילו השמאלית לצפון העיר.

2

המהנדס המקומי היטור דה סילבה קושטה Heitor da Silva Costaאחראי על התכנון ואילו הפסל הצרפתי ממוצא פולני פול לנדובסקי Paul Landowski, יצר בפועל את הפסל.

אך פניו של ישו עוצבו כאמור ע"י פסל רומני בשם גיאורגה לאונידה Gheorghe Leonida, שנולד בעיר גאלאצי Galați שברומניה, בשנת 1893. לאונידה, עשירי מבין 11 אחים, בא ממשפחה בורגנית מבוססת ובעלת השפעה. אחותו אליזה לאונידה זמפירסקו Elisa Leonida-Zamfirescu נחשבת למהנדסת הראשונה באירופה ואולי אף בעולם כולו, ואילו אחיו דימיטרי ליאונידה Dimitrie Leonida, מהנדס ,ממציא, איש אקדמיה ומדע, היה אחראי בין היתר לתכנון תשתית רשת החשמל ברומניה והיה מיוזמיו הראשונים של המטרו בבוקרשט של ופרויקטים חשובים להפקת חשמל באזור ביקאז .

3

גיאורגה לאונידה למד פיסול בבוקרשט ונסע לאיטליה לעוד שלוש שנים של לימוד והתמחות, שם קיבל פרס על אחת מיצירותיו. משם נדד לפריז וקטף לה גראן פרי (הפרס הגדול) עבור יצירתו "השטן" Le Diable. בצרפת קנה לעצמו שם כפסל מומחה לדיוקנאות והחל לעבוד בסטודיו של פול לנדובסקי. וכך נכלל ב-1922 ע"י פול לנדובסקי בצוות שעבד על הפסל של ישו הגואל בריו. הוא הופקד כאמור על גילוף פניו של ישו , יצירה שהעלתה את המוניטין הבינאלומי שלו באופן מיידי. אך הוא לא הספיק לממש את מלוא יכולותיו האמנותיות . הקריירה המבטיחה שלו נגדעה עם מותו בגיל 49 בלבד בתאונה מוזרה. אחת מאחיותיו ביקשה שיקטוף עבורה פרחי תיליה לחליטה. למרות שחשש לטפס על עץ התיליה הענק בחצר הבית, הוא נעתר לבקשה אך אחד הענפים נשבר ולאונידה נפל מגובה רב אל מותו.

יצירות שלו מוצגות במוזיאון לאמנות בבוקרשט , בטירת בראן ובעוד מוזיאונים ובאוספים פרטיים ברומניה. אך שמו של לאונידה לא מספיק מוכר לציבור ברומניה. ולא במקרה. הוא היה אהוד במיוחד על משפחת המלוכה עבורה פיסל דיוקנאות של בני המשפחה , כמו זה של המלך פרדיננד, המלך קרול השני והמלך מיחאי. הוא היה אהוב במיוחד על המלכה מריה שגם את דיוקנה הספיק לגלף. בגלל קשריו ההדוקים עם בית המלוכה , שמו ויצירתו הורחקו במתכוון מתודעת הציבור, עם עליית המשטר הקומוניסטי ברומניה.

מבחינה אמנותית וטכניקה של פיסול, לאונידה הושפע מסגנונו של רודן (Rodin) אותו הכיר היטב משהותו בפריז. האקספרסיביות של פני הדמויות שפיסל לאונידה , עיבוד פני השטח של הפסלים, הנפחים הגדולים, יצירת אפקטים של אור וצל – כל אלה מזכירים את עבודותיו של רודן הצרפתי. כל האיכויות הללו נמצאות בראשו המונומנטלי המרשים של ישו הגואל בריו, עליו שקד לאונידה כחמש שנים.

הפסל נחנך ב- 12 לאוקטובר 1931. במהלך הטקס הפסל אמור היה להיות מואר ע"י פנסים מופעלים מרחוק באמצעות גלי רדיו קצרים ע"י המהנדס האיטלקי ג'ילימו מרקוני שישב ברומא מרחק 9200 ק"מ מריו, אך בשל מזג אוויר סוער , הם הופעלו בסוף במקום.

באוקטובר 2006, בחגיגות של 75 שנה להקמת הפסל, הארכיבישוף של ריו הקדיש במבנה הכן עליו ניצב הפסל, קפלה שיכולה לאכלס 150 איש, בה המאמינים הקתולים עורכים טקסי טבילה וחתונות.

במהלך סערת ברקים בפברואר 2008 הפסל ניזוק במיוחד באזור הראש ועבודות שיקום נרחבות נערכו ע"י רשויות העיר ריו, ושוב נפגע ע"י ברק לפני שנתיים, אז אחת מאצבעותיו ביד ימין , נשברה.

במהלך 2010 נערכו עבודות שיקום וניקוי נרחבות וגם שלד הברזל הפנימי שופץ ואילו החלק החיצוני צופה בשכבה עמידה למים.

ועתה, מוכן פסלו הענק של הגואל, פרי יצירתם של אמנים מלאומים שונים שחברו יחדיו ליצור סמל של שלום, לקבל ממרומי הקורקובדו בזרועות פתוחות ובסבר פנים יפות, את כל באי האולימפיאדה, בני כל העמים – ולכולם נאחל הצלחה והישגים טובים ולמשלחת שלנו, איחולי הצלחה גדולים במיוחד!

 

4

0 הערות