פסטיבל היין בלימסול חל בין ה-30 באוגוסט ועד ה-9 בספטמבר. אז קצת על היין, מהול בסיפורי היסטוריה ומיתוסים.

יין קפריסין

My Cafe Recipe Stories HackGolf Clash HackPokemon Duel HackMobile Legends HackSuper Mario Run HackRoblox Robux HackClash Royale Cheat HackYugioh Duel Links Gems and Golds HackFree Streaming Movie Online 2017

תעשיית היין בקפריסין שרדה זמן ארוך יותר מכל מקום אחר בעולם. זה נשמע מאוד רומנטי מבחינה שיווקית לומר: ארבעת אלפים שנה של מסורת, אך אין בזה עדיין הבטחה לאיכות היין של היום. אבל היין בקפריסין, הוא בהחלט איכותי, וזאת תודות לכישוריהם של הייננים ולציוד המודרני ולאו דווקא למסורת עתיקה.

 אז מאיפה הגיע היין?

היוונים והרומאים אהבו לשתות יין, ואף סגדו לאל מיוחד אשר היה אחראי על משקה זה: דיוניסוס.

לפי המיתולוגיה היוונית היה זה דיוניסוס אל היין שגילה את סוד גידול הענבים.

אל היין שזכה שלשם בכחוס (שמו הרומאי של דיוניסוס או אל היין), נקרא בלטינית גם ליבר: חופשי, משחרר. כך אכן מגדיר השם את יחסה של רומא לבכחוס וליין. המשחרר את האדם , כמו שכתב פיליניוס בזמנו "אֵין וִינוֹ וֶרִיטֶס", נכנס יין יצא סוד.

דיוניסוס ייצג את האקסטאזה, הטירוף והשיגעון והיכולת להרוס כלל וצורה.

דיוניסוס במיתולוגיה היוונית, היה אל הגפן, היין והפריון. הפולחן שלו היה כרוך בחגיגות פרועות מציתות דמיון, ואף על פי שלא נמנה בתחילה עם תריסר האלים האולימפיים השפיע יותר מאחרים.

 אז איך כל זה קרה?

זאוס התאהב בסמלי, שהייתה בת אנוש בתו של מלך תבאי. היות והייתה לו אישה קנאית בשם הרה, והוא היה שובב לא קטן, נהג להתחפש וללבוש צורה בכל פעם שרצה לתנות אהבה עם אישה בה חשק. הרה גילתה את זה, ושכנעה את סמלי לבקש מאהובה שיגלה את זהותו האמיתי. ברגע שגילה את עצמו בפניה נשרפה מאש ברקיו. בעודה גוססת והיא בחודש השישי להריונה נטל זאוס את עוברה, ושתל אותו בירכו, ולאחר שלושה חודשים יילד אותו.

ואומנם פירוש שמו של דיוניסוס ביוונית עתיקה הוא: "זה שנולד פעמיים".

זאוס מסר את התינוק לנימפות, שגידלו אותו באהבה. כשבגר המציא את אומנות עשיית היין, אבל נאלץ לנדוד ללא הרף בגלל הרה שהציקה לו כל הזמן. לכל מקום אליו הגיע הפיץ את בשורת היין ואת שיטות הכנתו.

פולחן דיוניסוס היה נפוץ ביותר אצל היוונים הקדמונים ועדויות לכך ניתן למצוא ברחבי קפריסין.

את אחת הדוגמאות הנפלאות לכך, ניתן למצוא בפסיפסים המרהיבים שנשתמרו בפאפוס (Pafos), העיר ששימשה כבירת האי ושיכנה את האצילים ואנשי הרוח של אותם ימים. פולחן זה, שדיוניסוס היה פטרונו הביא לימים לפריחת התיאטרון היווני, ותמיד בראשית כל הצגה נהוג היה להתחיל בשיר מקהלה פרוע ונלהב שהושר לכבודו מפי קבוצת גברים לבושים כסטירים.

ארבעה חגים שנתיים הרכיבו את פולחן דיוניסוס:

הדיוניסיות הקטנות, חגיגות כפריות התקיימו בעונת הסתיו, זמן בציר היין.

הלאנאה שנחגג בראשית החורף וציין את דריכת היין ביקב.

האנאסטריה של סוף פברואר, חג פתיחת חביות התירוש,

והדיוניסיות הגדולות, שנחגגו ברוב עם ברחבי ערי יוון בתחילת האביב. המוני אדם, בילו ברחובות, בירכו איש את רעהו, ושרו שירי הוללות וזימה. נשים ולפידים בידיהם יצאו במחול פרוע. הצעקות, המוזיקה ושתיית היין הביאו אותן לידי אקסטאזה, בדבקות שנחשבה להתייחדות רוחנית עם הכוח האלוהי. הטקסים האלה שנקראו גם אורגיות (במובן המילה גירוי) אומצו במהרה גם ברומא שם נקראו בכחנליות.

 אבל באמת מאיפה היין?

האדם פסק להיות צייד מלקט והפך להיות חקלאי. חוקרים רבים מסכימים היום כי הגפן, לצד הזית והתאנה, היה מן הצמחים הראשונים שתורבתו. הענבים הראשונים התפתחו באזור הים השחור באזור איראן וגאורגיה, לפני 8000 שנה. משם זה התפשט לאט לדרום מזרח, למסופוטמיה, סוריה, מצריים, ומשם יצא דרך הים התיכון ליוון איטליה וכן הלאה.

הארץ שבה הייתה תעשיית היין הגדולה ביותר, ששרדה לאורך זמן רב הייתה סוריה בתקופה שבין 3000 לפנה"ס עד בערך ל- 1000 לספירה, התקופה שבה האסלאם התפתח ומנע את תעשיית האלכוהול. בתקופה קדומה, לפני 5000 שנה, כפריים מסוריה הגיעו לקפריסין והם אלו שכנראה הביאו איתם את תעשיית היין למקום.

ואז כאשר הגיעו לקפריסין, היוונים והרומאים, כמה מילניומים מאוחר יותר, כבר מצאו פה תעשיית יין משגשגת, אבל כנראה שונה מאוד מסגנון היין אליו היו מורגלים.

אל העולם המערבי הגיע היין דרך המסחר הפניקי. ראשית לכרתים, משם ליוון וממנה לרומא. הלגיונות הרומאים, בצימאונם הגדול, נטעו כרמים ברחבי כל האימפריה ועם התרחבות האימפריה התפתחה ושגשגה לה תעשיית יין ברחבי כל אירופה.

במאה הראשונה לספירה היה מחירו של היין כה גבוה שאיכרים רבים העדיפו להרוס את יבוליהם ולנטוע גפנים במקום. התופעה הייתה כה נרחבת עד שנוצר מחסור חמור בתבואה, ירקות ופירות, שהוביל את הקיסר דומיטיאנוס לפרסם צווים קיסריים הפוקדים לעקור את מחצית הכרמים ברחבי האימפריה ואסר על נטיעתם של כרמים חדשים.

 בעת העתיקה לא אכסנו יין בחביות עץ כלל. כלי הקיבול הנפוצים היו נאדות עור וכלי חרס מסוגים שונים. חרס אדרייני הוא חרס שספג יין והיה בשימוש צבאו של אדריאנוס קיסר, בעת יציאתו למסעות רחוקים. שיטת ייצור החרס ליין, ספיגת היין בכד חרס חדש, שבירת הכד לשברים וחלוקתו לחיילים הרומאים. כאשר החרס הושר במים התקבל יין מעולה.

יין מתחמצן באוויר הפתוח, ובימי קדם הייתה בעיה של אטימת הכדים. על מנת להגן על היין מחמצון, רוב היינות העתיקים היו מתוקים, וכך נולדה מסורת היין של קפריסין. יינות מתוקים לא רק שמתחמצנים לאט יותר, אלא גם קל להעביר אותם ממקום למקום מאשר יין יבש, מבלי שתפגע איכותם. כך שהאורחים והנוסעים בימים עברו, יכלו להגיע לאי, להעמיס על אניותיהם כמויות של יין מתוק מקפריסין.

בתקופה הרומית התפתחה מאוד תעשיית העץ. האמנים של אז הכירו היטב את התכונות של חומרי הגלם שאתם עבדו, והם שזיהו את יתרונותיו של עץ האלון למטרת ייצור חביות ליין: הוא קל לעיבוד ולכיפוף. בהמשך התבררו גם תכונותיו האחרות של עץ האלון והשפעתן על היין: שפע של חומרי טעם וריח והעשרת היין בטאנינים. הרעיון העיקרי של יישון יין בחביות עץ אלון הוא חמצון מבוקר של היין שנובע מהכנסה מבוקרת של חמצן דרך העץ. בזמן יישון היין בחביות מתקיים תהליך "חילוף חומרים" בין העץ ליין.

 במאה ה-11 בתחילת תקופת הצלבנים, יין קפריסין הפך להיות יין ידוע בעולם של אז, מוכר ורשום כמשובח. באירופה נחשב יין זה כ"נקטר האלים מקפריסין".

 מה זה נקטר האלים?

היוונים הקדמונים כנראה היו הראשונים לייצר את המשקה האלכוהולי העשוי מדבש והידוע כ"יין דבש" (תֶמֶד), וקראו לו נקטר האלים.

 האישיות המפורסמת ביותר שאנו מכירים מתקופת הצלבנים שממש אהב את היין הזה היה ריצ'ארד לב הארי, שלפי המסורת גילה את היין בחתונה שלו שערך באי, כשהגישו לו את היין כמתנת חתונה.

מתקופת שהייתו הקצרה באי, ומתקופת אנשי מסדר האבירים סנט ג'ון, קיבל היין את שמו שנשאר עד היום: קומנדריה.

 אז מי היו אבירי מסדר היין? – הקומדריה

אחד היינות שנותרו מזוהים ביותר עם קפריסין (ועד לפני שנים ספורות, נתפס כיין היחידי המיוצר בה) הוא הקומנדריה (Commanderia) – יין אדום, מתוק ועתיר אלכוהול, המיוצר מזה מאות שנים, במסורת אבות קדומה. סיפורו של היין הייחודי הזה כרוך אף הוא בחבלי ההיסטוריה של קפריסין, המשתרגים במורשתה ללא הרף. בשנת 1191, מכר ריצ'ארד לב הארי את האי קפריסין לאבירי המסדר של סנט ג'ון (St. John) מירושלים (ההוספיטאלרים). הם חילקו אותו ביניהם לאזורי שליטה פיאודלים, שכונו "קומנדריה"  (Comnnaderies), והתיישבו בדרום האי, בסמוך ללימסול (כיום – למסוס), שם הקימו את המפקדה הראשית שלהם (Grande Commanderia) במבצר קולוסי (Kolossi) המרשים.

הקרקעות באזור זה של האי עשירות במיוחד והן היו משופעות בענבי יין ובמטעים של קנה סוכר. האבירים הממולחים הבינו כי הנכס שעומד לרשותם גדול מששיערו, התאגדו והחלו לייצא לאירופה סוכר ויין מקומי, מה שהקנה להם עושר רב (אך פחות מכך לתושבים – הצמיתים שעבדו עבורם). באותם ימים, היה אותו יין מתוק אהוב במיוחד בחצרות המלוכה של אירופה, שם נחשב לנקטר האלים הקפריסאי ונודע בשם המקום ממנו הגיע – 'קומנדריה' (Vin de la Commanderia).

אך כמובן שאת היין הקפריסאי המפורסם הזה לא המציאו אבירי ימי הביניים.

למעלה מ-2,000 שנה קודם לכן יוצר אותו יין (גם אם טרם זכה לשמו המוכר) באותן דרכים מסורתיות המשמשות את אופן יצורו עד היום – את הענבים בוצרים בסוף העונה, כשהם מתוקים במיוחד, ומניחים אותם להתייבש בשמש, על מנת שהנוזלים יתאדו וריכוז הסוכר שלהם יעלה (מה שמגדיל את אחוז האלכוהול המתקבל). תהליך התסיסה מתבצע בכלים פתוחים, עד שמתקבל יין מתוק, אלכוהולי ועשיר, אותו מעבירים ליישון ממושך בחביות עץ (או בימים עברו – בכלי חרס).

בימי קדם, קראו המקומיים ליין שיצרו בשיטה זו 'מאנה' (Mana), שמשמעותו ביוונית – 'אם'.

מקור השם מעניין במיוחד – כשהסתיימו שלבי התסיסה והסינון, הניחו את היין ליישון בכלי חרס עצומים, וכאשר היו מעבירים אותו לכלים לצריכה ביתית, היו נוהגים להותיר בתחתית הכדים חלק מהיין הסמיך והעשיר. כאשר היה מוכן מחזור חדש של יין, היו ממלאים אותו באותם הכדים עם הנוזל המרוכז, שסייע בהתפתחות והתבגרות היין הצעיר, העניק לו טעמים וניחוחות, כאם המעניקה מתכונותיה לצאצאיה הרכים.

גפנים מקפריסין הועברו במיוחד וניטעו באזור שמפן המפורסם בצרפת.

החוויה החלה לפני 4000 שנה וממשיכה עד היום!

ומי עוד אהב את יין קומדריה?

אם כבר דיברנו על יין, מיד נזכרים ב"סלים השיכור" וזה מחזיר אותנו להיסטוריה של קפריסין.

משערים שחיבתו של הסולטאן סלים ליין קומנדריה היא שזירזה את הפלישה העותומאנית לקפריסין בשנת 1570. הסולטאן אגב, שנודע בכינויו סלים השתיין, מת לאחר שהשתכר מיין קומדריה, החליק באמבטיה ושבר את מפרקתו.

 אזור כפרי היין בקפריסין.

הכפרים באזור זה מכונים קראסוכוריו (כפרי היין). ליד קירות אבן עתיקים הבנויים מעשה שתי וערב על מורדות הגבעות צומחים מטעי גפנים מתוך הקרקע היבשה בטרסות. תנובת הענבים משמשת רובה ככולה להפקת יין אדום. בסוף הקיץ משאיות ישנות הנושאות מטען כבד יורדות מכאן אל היקבים שבמישור. שלטי דרכים יוצאי דופן מזהירים: "סכנה, דרך חלקלקה ממיץ ענבים".

 לינוס

המקום בו ייצרו את היין בימי קדם. החדר הוא מלבני ואורכו 13 מ' , רוחבו 5.5. מטר. מעל הכניסה יש קומת עץ המיועדת לאחסון כדי היין. על רצפת החדר מסודרים שני טורים צמודים לקירות של כדי חרס ענקיים. במרכז החדר אבן ענקית עליה מותקן מנוף כבד ובקצה המנוף פלטת עץ כבדה. בקצה החדר מבנה מוגבה – ציאטוס – שעליו נחה הפלטה.

בימי קדם היו מניחים את הענבים על הציאטוס, מבקעים אותם וסוחטים באמצעות המנוף הענק. שני אנשים היו מסובבים את הגלגל כנגד כיוון השעון ופלטת העץ הכבדה שבקצה המנוף הייתה יורדת על הענבים ומוציאה את המיץ מהם.

הציאטוס בנוי בשיפוע וכל הנוזלים נסחטים לתוך כד חרס. אחר כך היו סוגרים את הכד היטב ומניחים לענבים לתסוס, ולסוכר להפוך לאלכוהול. (תהליך שנמשך בין 16 ל-25 יום). את הנוזל היו מעבירים לכלי אחר ומניחים לו להתיישן מעט ולקבל ארומה משובחת. את המשקעים שנותרו בכד היו מחזירים לציאטוס לסחיטה נוספת ולמיצוי שארית היין (לא כך בתהליך יצירת הקומנדרייה – אז משאירים את המשקעים ועליהם מכינים יין חדש) את שאריות קליפות הענבים שנותרו על הציאטוס מזקקים ליצירת זיבנייה – משקה אלכוהולי מרוכז המזכיר את הארק הים תיכוני.

הזיבנייה – משקה צלול, אבל אל תתנו לו להטעות אתכם בצבע שלו – הוא מכיל עד 60% אלכוהול! המשקה הזה גם מכונה "מדיצינה" האמהות נוהגות למרוח אותו על החזה של הילדים בימים הקרים להגנה בתור סגולה המונעת מחלות.

 העיר העתיקה אמאטוס Amathus

כמה קילומטרים מזרחית ללימסול (9 ק"מ) משתרע החוף הארוך של איוס טיכונאס, אזור תיירותי מועדף. מתארים את האזור כמקום בו האור נוגע במים הכחולים, ומשחק איתם את משחק הצבעים. הכרמים, והגנים שבהם פרחי האי פורחים סביב כל עונות השנה, ממלאים את האוויר בריח נפלא, הבתים מסורתיים עם מרפסות קטנות, טברנות ובתי הקפה, ובעיקר קבלת הפנים של התושבים המחויכים, הפכו את העיר ליעד תיירותי נחשק.

אבל קסם סביבתי זה לא כל מה שיש לעיר זו להציע. איוס טיכונאס היא בעצם אנדרטה נצחית למאורעות העבר בארץ זו.

במקום זה שכנה אמאתוס, אחת מערי הממלכה העתיקות ביותר של קפריסין.

אמאתוס נבנתה על צוק על החוף, דבר שלא רק העניק לה רק נוף מדהים לים, אלא גם מיקום גיאוגרפי חשוב, והעיר שגשגה ופרחה כבר בראשית ימיה.

האגדה מספרת שכאשר הגיע ריצ'ארד לב הארי לקפריסין, הוא פיתח את הכפר ונטע את הכרמים מסביב והפך את האזור למרכז יין חשוב. אבניה של אמאתוס העתיקה נלקחו לבניית מחסנים, ולבניית אזורי מגורים חדשים, וקבריה העשירים נבזזו. הרבה יותר מאוחר, ב-1869, כמות גדולה מאבני הבנייה של אמאתוס נלקחו גם לבניית תעלת סואץ.

אבל, האוצר הגדול ביותר של אמאתוס נמצא בפאריז במוזיאון הלובר. זהו כד ענק עשוי מיחידה אחת גדולה של אבן סיד, בגובה של 1.85 מטר, שוקל טון וחצי בעל ארבע ידיות מעוקלות, מקושט בראש של שור ומתוארך למאה ה-6 לפנה"ס. הוא שימש לאחסון ענבים, ליצירת היין.

 אבל מי יסד את המקום הזה?

טוב, פה אני חייבת להודות שיש לנו בעיה. ההיסטוריה העתיקה, היונקת לפעמים את ממצאיה מסיפורי המיתולוגיה, עטפה את המקום הזה בהרבה אגדות וגרסאות.

דבר ראשון, משערים שהעיר נוסדה כנראה ע"י אמאתוס, אחד מבניו של הראקלס הגיבור המיתולוגי, וזה בגלל העובדה שסגדו להראקלס במקום זה.

אבל אולי לא?

מספרים גם שהעיר נוסדה ע"י המלך קיניראס המהולל (שעליו לא חסר סיפורים), שהגיע מקיליקיה או אשור, ואומרים שייסד ערי ממלכה נוספות באי כמו פאפוס וקיריניה, וכאן, לעיר הממלכה שייסד קרא על שם אמו: אמאתוסה.

אבל הסיפור היפה והעצוב מכולם הוא סיפורה של אריאדנה:

אריאדנה הייתה בתו היפה של מינוס מלך כרתים. לאחר שעזרה לתזאוס להרוג את המינוטאור, המפלצת הגרה במבוך (הלבירינת), ברחה עימו מכרתים, כי פחדה מזעמו שלאביה. תזאוס הבטיח להינשא לה, והם הפליגו לאתונה לממלכת אביו.

סערה פרצה והספינה נסחפה בים. אריאדנה הייתה בהריון (קצת מהר מדי, לא?) וסבלה מטלטולי הספינה, כך שתזאוס הוריד אותה לחוף הקרוב, במקרה הזה (כפי שהקפריסאים מספרים אותו) לכאן באמאתוס. תזאוס שניסה להציל את הספינה, נסחף עימה למים והתרחק מהאי. נטושה ובודדה, נשארה לבד על החוף, עד שנשות קפריסין מצאו אותה וטיפלו בה. בשעה טובה, או לא כל כך, היא ילדה שני בנים, אבל מתה בזמן הלידה. בניה: סטאפילוס ואוינופויוס (Stafylus and Oinopoios), הם היו הראשונים לטעת כרם ענבים, וכנראה גם פיתחו את שיטת הייצור והמסחר ביין, ענף שכיום הוא ענף מצליח באי. קפריסין ידועה באיכות היין שלה בכל העולם. ואכן חפירות מוכיחות שתחילת ההתיישבות במקום הייתה מלפני 3000 שנה.

אבל בואו נחזור לסיפור שלנו. הילדים גדלים, ומה עם האם?

האם נקברה ולזכרה הקימו מקדש (בסופו של דבר הייתה בת מלך, לא?) שנקרא: Aridela.

תזאוס שחזר לאי, שמע על מותה והתאבל עליה קשות. לאחר שהתגבר על אבלו, השאיר כסף במקדש לעבודות הפולחן שלה, והורה להקים שתי צלמיות למטרות פולחן, אחת עשויה מכסף, והשנייה מברונזה. כחלק מחגיגות הפולחן שלה, ביום השני של חודש Gorpiaeus (שהוא אלול), היה אחד מגברים הצעירים שוכב על האדמה, ומדמה עצמו חווה את ייסורי הגסיסה במהלך הלידה. ביער המקודש הסמוך שכן מקדש נקרא יער אפרודיטה אריאדנה.

וזהו כנראה גם אותו היער, בו נולד אדוניס אהובה בן התמותה של אלת האהבה אפרודיטה.

ואכן, החפירות שנערכו במקום חשפו את מקדש אפרודיטה (אלת היופי והאהבה), שנבנה גבוה על הצוק, ומתוארך למאה ה-1 לפנה"ס. במקדש זה נערכו כל שנה משחקי ספורט שנקראו משחקי אדוניס. המשחקים בהם השתתפו אתלטים מקצועיים כללו גם ציד חזירי בר, והסתיימו בשירים ובריקודים לכבודו של אדוניס.

 

2

1 הערות

אלי אברהם
  • ינו 31 2017
מעונין לקנות יין קפריסין מסוג קומנדריה. אלי אברהם.בן עטר משה. 0504040642. 052 6694030